פסק-דין בתיק ע"פ 32462-01-12

המערער, נאשם 3 בת"פ 39285-12-09 (בימ"ש השלום ברמלה) הורשע על פי הודאתו בעבירות של מתן שוחד וקבלת דבר במרמה, ונידון לחודשיים מאסר לריצוי בעבודות שירות, לשנת מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין ולתשלום קנס בסכום של 2,000 ש"ח.

הערעור מכוון כלפי הרשעת המערער וכלפי עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות שהוטל עליו במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים לפיו עתרה המשיבה בבית משפט קמא להטיל על המערער שלושה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ואילו ב"כ המערער ביקש שלא להטיל עליו מאסר כלל.

ב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי שגה בימ"ש קמא כאשר הרשיע את המערער שכן נסיבות העבירות אותן עבר אינן ברף הגבוה של חומרת עבירות השוחד והמרמה, מדובר באירוע חד פעמי שארע ביוזמתו של הנאשם 1 ולא קדם לו תכנון מוקדם כאשר המערער ביקש לרכוש רכב ממשרד הבטחון במחיר זול.

לטענת ב"כ המערער, בימ"ש קמא לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות של המערער כפי שבאו לביטוי בתסקיר המבחן שהיה בפניו, לעברו הנקי, להודאתו בהזדמנות הראשונה ולרקע עליו בוצעו העבירות הקשור לפטירת אביו.

ב"כ המערער טוען כי היה על בימ"ש קמא לקבל את המלצת שירות המבחן שלא להרשיע את המערער, במיוחד כאשר הרשעתו עלולה לפגוע ברצונו להיות מנהל מוסך מורשה על ידי משרד התחבורה, מקצוע שלקראת עיסוק בו הוא לומד.

ב"כ המשיבה מתנגד לקבלת הערעור בכל הקשור להרשעת המערער ולעונש המאסר בעבודות שירות שהוטל עליו, ומצביע על חומרת התנהגותו של המערער כאשר נתן סכום של 1,000 דולר לנאשם 1, ששימש כמנהל מחלקת רכב במגרש רכב בצריפין מטעם משרד הבטחון, על מנת לזכות ברכב במחיר מוזל.

בעניין אחרון זה טוען ב"כ המערער כי המערער לא קיבל את הרכב במחיר המוזל אלא במחיר גבוה מזה שהוצע על ידי קונים פוטנציאלים אחרים.

עיון בגזר-הדין של בימ"ש קמא מעלה שהוא פירט את כל האישומים הנוגעים לנאשם 1, כאשר האישום השני שהוא נושא הכרעת הדין וגזר-הדין ולפיו המערער פנה לנאשם 1 להתעניין בקניית רכב מהמגרש, נאשם 1 מסר לו שיש במגרש רכב שלא הצליחו למכור אותו במכרז ולכן יימכר בהליך של משא ומתן ואם ייתן לו אלף דולר במעטפה ימכור לו את אותו רכב תמורת 82,000 ש"ח.

המערער מסר לנאשם 1 סכום של 1,000 דולר במעטפה, הציע סכום של 82,000 ש"ח, וקיבל את הרכב.

בית משפט קמא אף הביא את האמור בתסקיר המבחן שהוגש לגבי המערער, שמנהל אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל, תוך יציבות תעסוקתית, ביצוע העבירות הוא חריג לאופיו ולאורחותיו וקשור לכך שבאותו זמן נפטר אביו.

על פי האמור בתסקיר שירות המבחן, והדבר נתמך גם בהודאת המערער בבית משפט קמא ובמשטרה, המערער נטל אחריות על מעשיו ואמר שלא הפעיל שיקול דעת וכן ביטא בושה וחרטה עליהם.

בית משפט קמא פירט את אמות המבחן לנקיטה בהליך של אי הרשעה ודבריו מקובלים עלינו.

בע"פ 5982/08 יותם כהן נ' מדינת ישראל, קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה כי החלופה העונשית של אי הרשעה הקבועה בסעיף 71 א' (ב) לחוק העונשין מהווה חריג לכלל הרחב לפיו כשהוכחה אשמתו של אדם, בין על פי הודאתו ובין לאחר שמיעת ראיות, יש להרשיע אותו בדין. הרשעה בעקבות קביעת האשמה מממשת את תכלית ההליך הפלילי ומגשימה את ערך השוויון בין הנאשמים ומונעת אפליה ביניהם. אולם, עשויים להיווצר מצבים קיצוניים שלא מתאימים להחלת עיקרון עונשי רחב של הרשעה כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עצמת פגיעת ההרשעה בנאשם לבין תועלת ההרשעה מבחינת האינטרס הציבורי הכללי.

באשר לעבירות בהן הורשע המערער שבפנינו, הרי מדובר בעבירות חמורות שכן תרם להשחתת המידות אצל הנאשם 1 כאשר, אמנם על פי בקשתו, נתן לו שוחד בסכום של 1,000 דולר על מנת לקבל רכב בתנאים טובים יותר מאשר היו אמורים לקבל מציעים אחרים לרכוש את אותו רכב.

בית משפט קמא לא התעלם מנסיבות ביצוע העבירה על ידי המערער, כפי שהובאו בתסקיר המבחן שהיה בפניו ואף אנו איננו מתעלמים מהם, אך אין בהם כדי להוות חריג המצדיק, גם בהצטרף פגיעה בעיסוקו העתידי של המערער, כדי לנקוט בהליך החריג של אי הרשעה.

באשר לטענה בדבר הפגיעה הצפויה בעיסוקו העתידי של המערער כמנהל מורשה של מוסך, הרי גם עיון ברשימה שצורפה להודעת הערעור על ידי ב"כ המערער מעלה כי משרד התחבורה לא יהיה חייב שלא לקבל את בקשת המערער להיות מנהל מוסך מורשה אלא מדובר בסמכות שהפעלתה נתונה בשיקול דעתו.

לבד מהאמור לעיל, יכול המערער להמשיך בעבודתו במוסך תוך הסתייעות באנשים אחרים על מנת שיהיה מנהל מוסך מורשה במסגרת המוסך.

גם עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות לתקופה של חודשיים איננו חורג מהענישה הראויה כאשר מדובר בעבירות של מתן שוחד וקבלת דבר במרמה, והוא נמצא בגדר הטווח של הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים כמפורט ברישא פסק הדין.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.